הלולואים נשארו בסוף אצל הפולנים אחרי כל הדרמה שהיא עשתה. לולו בן מתקשר להגיד לי לילה טוב: אמא שתדעי שאני כל כך אוהב אותך שזה הרבה יותר ממה שאת אוהבת אותי אני: אין מצב שאתה יכול לאהוב אותי יותר ממה שאני אוהבת אותך הפולניה: חוטפת לו את הטלפון כי הגיע הזמן ללכת לישון ומנתקת לי בפרצוף.
מה נסגר איתה? היא נראית כמו סבתא שלי. זה כאילו היא החליטה לכער את עצמה ולהזדקן בן לילה. אני מבינה את הצורך להפסיק להתאפר אבל פתאום להתלבש ולהסתפר כמו זקנה, למה?
עוד סצנה של הפולניה כי העזתי לבקש שתלך עם הילדה לבלט והיא דרשה שאשאר לישון שם 3 לילות כדי שלא תפספס ארוחה עם חברים. היא פעמיים בשבוע אצל אחי עם ארבעה ילדים כבר 6 שנים רצוף. אני לא ביקשתי "עזרה" פשוט רציתי שהילדה תעשה משהו כיף עם סבתא וזה הפך לדרמה. יאללה שיגמרו החגים המחורבנים ושתחנק הזקנה כבר.
אני קולטת שיש כאן הרבה חובבי קומיקס. אין לי מושג בז'אנר אבל זה הדבר היחיד שלולו בן מוכן לקרוא. יש לכם המלצות לבן 8? אין לי שום יכולת להבדיל בין איכות למשהו לא חינוכי ומפחיד. הוא לקח השבוע בספריה סוף סוף ספרים שלא משויכים לעוד תוכנית טלויזיה אז זו כבר התקדמות. נראה לי.
ראיתי עכשיו את הדוקו על שורדות הנובה, אחת מהן שם אומרת, אנחנו סך הכל רצינו חיים פשוטים. וחשבתי על מה תמיד רציתי, ידעתי שפשוט, לא בקלפים שלי, אז מעולם לא היו לי ציפיות שכאלה אבל לחיות באופן יום יומי וקולקטיבי עם כמויות כאלה של כאב ותעוקה, זה לא שלנו, זה של דור השואה, אנחנו היינו אמורים להיות אחרת.
אני יודעת. זרקו אותנו מהדירה הקודמת בגלל הצרחות שלה, זה נס ששכנים לא הזמינו לי רווחה. אני מתמודדת לבד עם ילדה מיוחדת כבר 8 שנים, המון טיפולים ותאום שלה שסובל והוזנח בגלל רמות האנרגיה שהיא שואבת. אני אומרת לך מה עזר לי. יכולה להגיד שכשמצאתי את המטפלת הנכונה והמורה הנכונה, החיים שלנו השתפרו משמעותית.
אני פשוט הזכרתי לעצמי בכל פעם מה אמא שלי עשתה כשנולדה לה ילדה כזו, כמה חוסר אמפתיה היה לה ועשיתי ההפך ממנה. זה לקח המון זמן אבל היום לא משנה כמה אני מתוסכלת אני פשוט לא מסוגלת אלא להרגיש חמלה ואהבה מטורפת כלפיה.
נתקלתי במאמר של איזו בלוגרית משפיענית איטלקיה שזעמה על כך שכל האינטלקטואלים האיטלקים שותקים בנושא רצח העם בעזה. מעודד אותי מאד לשמוע שהם לא רק אינטלקטואלים אלא גם אינטליגנטים, כי מסתבר שזה לא בהכרח הולך יחד. וגם שנשארו בבית השני שלי כמה אנשים שפויים.
וואו איזו הצלחה! תודה לכל המייעצים, היא אהבה את המתנה וכבר עשינו מסיבת בוקר אבל ההתלהבות הכי גדולה היתה מהמכתב, היא מחבקת אותו כבר שעה וכתבה לה מכתב תשובה ושמה בפנים גם מתנה קטנה שהכינה לה.
