מ ה !

נשמע שאני כועסת על משהו גדול יותר, הא?

איחורים: אני מסכימה, אבל בהינתן שהודענו לחבר מראש שעלולים לאחר, לא מרגיש לי ביג דיל מטורף. אין לי אופציה אחרת, נתקעה לי מסקרה בעין
לגבי אישי היקר, וזה יותר אישי, זה ששום דבר לא מחרפן אותי, ואותו הרבה דברים כן. אז אני מתקשה לחיות בסביבה של אין ספור הערות, כולל, למשל, על השימוש בצלחת הלא נכונה(!!!)

קדימה, הכי בי

ואוו.

אנשים הם בלתי נסבלים, איתך בכעסך הצודק

מיינד יו, חברה של 1000 ומשהו אנשים, לא עניין של מה בכך

לרגע חשבתי שמאמינים שעשיתי דרך מקצועית בחברה המזדיינת הזאת

להביא אותי לפגישה שת ״שגרירים מקצועיים״ בחברה, ולתת לכל אחד לספר על התחום שלו ומה יכול להיות מעניין החוצה, רק כדי לגלות שה-CTO, לא פחות, משווק אותי *נקודתית* בתור ״חונכת ג׳וניורים״ זאת באמת השפלה קשה

לא, הן נורא יפות וחבל להסתיר!

לפני יומיים ראיתי שם הומלסית מפשילה מכנסיים ואהמ, יוצרת שלולית רטובה עם שובלים במורד הרחוב. לאור יום, יש לציין. רק אז הבנתי מה פשר כל השלוליות שמקורן איננו גשם, המוח שלי סירב להפנים

מהפעמים המעטות שנכנסתי לחנויות כאלה, הכל הרגיש לי, סליחה, כמו ערימת סמרטוטים. יכול להיות שצריך עין לזה, והרבה סבלנות, אבל אלה שני דברים שאין לי
אני גם באמת לא בעלת טעם כזה מיוחד או יצירתית מדי

הסתכלתי עכשיו על איזו בלוגרית אופנה בפריז כדי לקבל השראה
וכלום, אין. כולן באותם מכנסיים בהירים, בגד גוף בקאמל, בלייזר שחור ואיזה 2-3 שרשראות זהב, העיקר הנעליים גוצ׳י. האישה היחידה שלבשה משהו מעניין היא בת 50 שאמרה שהיא לא הולכת עם הטרנדים אלא מה שמתאים לה.
איזה שיממון, הלוואי ואתבדה שם

אמג גם לאימא שלי יש (היו?) את הגרביים האלה! שיש לציין, היא תמיד הקפידה לגרוב בשעות הערב

Dayum dude
אפשר לשמוע עוד? באיזו מסגרת? איך אתה מגיע אליהם? האם אתה גם יודע להכווין אותם לכלים להתמודדות עם כל הקשיים הנלווים ביציאה מהכת הזאת?

אני מסכימה שזה פרוייקט חשוב מאד. ושוב נשאלת השאלה: איך? בלי הגעה לעמדת כוח שלטונית, קרי, לנצח בבחירות, איך אפשר לשנות פה משהו? אפילו חולדאי, הבולדוזר כביכול מול נתניהו, נתן לגרעינים תורניים להכנס לעיר, זו קטסטרופה.

להחזיק תקווה כל כך הרבה זמן זה דבר מאד שוחק

:)

אני בעיקר מדברת מפנטזיה כי כאמור, אני תקועה פה בינתיים.
פשוט אני לא מצליחה לאסוף תקווה אמיתית, אחרי שנים של סחלה ועוד סחלה. נראה שהפתרונות הם או לברוח או להסיט מבט ולחיות בבועה הקטנה של עצמנו.

הייתי מתה לדעת איך להאבק, אני נאבקת פה למעלה מעשור. אבל איבדתי תקווה, זה רק נעשה מכוער יותר ותשו כוחותיי. מחאות לא עוזרות, והייתי שמחה להפוך אותו לאלימות יותר אבל אין לזה התכנות. האופוזיציה שלנו היא בדיחה. אני באמת באמת שואלת, מה עוד אפשר לעשות חוץ מלהבין שזהו זה?