זה המוד להיום.

אני מתגעגעת אליך אבא.

שאלוקים תהיה בעזרי יש מצב שיצרתי הרגל חדש של ים ב 6 בבוקר לפני הגן.

דרדסון#2 העיר אותי ב 3.דרדסית#1 הגיעה ב 3:45 כי ברח לה פיפי.
ארבעה אנשים במיטת קווין.
הדרדסית איכשהו הגיעה לפנות בוקר לעריסה של הדרדסון.
לא נותר לי אלא לקחת אותו לים לפנות בוקר.

האם איפעם אפסיק לקרוא לאוקיינוס ים?

איאפשר לשבת על ספסל אבל לפחות קצת התקרבתי.

לפעמים שאני מרגישה שהחיים קצת גדולים עליי, אני יושבת על ספסל ליד האוקיינוס ומנסה לשמוע את הקול של אבאשלי. היום גשום אז אני רחוקה ובכל מקרה אבא לא עונה.

Maybe it will be….
Maybe it will

מדהים כמה החיים משנים אותנו. אני רק בדיעבד מתחילה לעכל כמה המוות של אבא שלי במפתיע שינה לי את מסלול החיים. בכל תחום. אישי,זוגי, עבודתי, בריאותי, הכל.

מרגישה מאוד דאון לאחרונה ואין כלכך מי שירים אותי למעט עצמי.
מנסה לאגור את הכוחות.

המכסי קפה לפעמים שומעים את רחשי ליבי

אני בשבוע קצת ״נמוך״ ולא מצליחה כלכך למצוא את הכוחות להתרומם. ואז פתאום קיבלתי את הקפה הזה וזה קצת נחמד

איך חוזרים לחיים?
איך חיים לצד טראומות ומתחילים אולי לצעוד קדימה?
אין לי מושג.
אבל בטוח שיש בשביל מה

אם כבר לנסות שוב את המרפאה לבדיקות דם, אז עם קפה ביד.

אומרים שצריך לנסות להשתמח גם מהדברים הקטנים.
אז הנה.