אני הכי רוצה להיות לידה סתם לדבר בכללי וואלה לא מוצא לפעמים את המילים הנכונות להגיד לה חוץ מאשר כמה שאני לא מפסיק לחשוב עליה
וזה עושה אותי יותר מצוברח
כשהיא פשוט מתרחקת ממני ואז אני כזה נעלב שהיא לא רוצה להיות לידי

כאילו דיברנו והכל והיא האמת אמרה לי שהיא פחות בעניין שלי והיא מעדיפה שנשמור על קשר חברי והכל ועדיין לראות אותה סתם מדברת עם מישהו אחר זה מפרק אותי אני לא מצליח לתפקד כמו שצריך בעבודה

תודה רבה שקראת הייתי צריך קצת שמישהו ישמע אותי מעריך מאוד 🙏

אשקול זאת ברצינות רבה בכל מקרה אבל בגלל שהמנהלת ממש מעריכה אותי ומכירה אותי תקופה ארוכה אני קודם מרגיש שאני חייב לה בשיחה אישית ואז נראה לאן הדברים זזים

למרות שתמיד כתבתי לה בכל פעם שהרגשתי שקשה לי וכן לפעמים גם לי היה חלק בסיטואציות כשיש לחץ בעבודה
אז אני מתקשה לשמור על קור רוח

אני חושב שמחר אני אשוחח איתה על המצב הזה למרות שאני תמיד מעדכן אותה כשאני מרגיש שקצת קשה לי והייתי להסביר לה לפני כמה ימים אבל שיחה בארבע עיניים זה הכי טוב

אני באמת מרגיש כאילו אני צריך להתנצל בפני כולם שאין לי דינמיקה חברתית ואני לא מצחיק ואני מנסה סתם לפתח שיח בעבודה ולפעמים מרגיש לי שכאילו עושים לי טובה שמדברים איתי או שיושבים איתי

כשאתה בן 30 פלוס זה קצת קשה יותר למצוא את מה שאתה צריך

ואז אני נפגע אישית מכל מילה שאומרים לי כי האמת אין לי משהו מעבר לעבודה סביבה חברתית וזה קשה לי להסביר להם במילים

כן האמת דיברנו פתוח הרבה אמרתי לה את מה שאני מרגיש בעיקר כי היא מכירה אותי עבדנו שנתיים ביחד ועכשיו היא מנהלת אז מצד שני אני מפחד להציק לה יותר מדי בוואטסאפ כי אחרים פחות רוצים לשוחח איתי ואני רואה את זה שמתעלמים ממני כמה פעמים בהודעה

מצד אחד אני שונא לוותר כי יש כמה סיבות גם שאני מכיר את המנהלת מעבודה קודמת והיא מעריכה אותי תמיד אבל הקטע שאני נופל בו זה היחס בין אישי שמה יש פערים חברתיים

האמת אני שכיר פה אני יכול לעבוד שעות נוספות ולהרוויח טוב אבל השנקל פה זה היחס של חלק מהאנשים כבר תקופה שאני מרגיש "מבודד"

הוא היה מוציא עליי ועל אחותי לא מעט זעם שכבר לא יכולתי להיות לידו עוד דקה ועזבתי ולאחרונה היה לי טריגר בעבודה שלא הצלחתי להגן על עצמי הרגשתי שאני לא מצליח להבין למה אני חלש?
למה כולם צוחקים עלי כשזה גורם לי טריגר וזה לא נעים לי?

מסתמן חזלש