למי שיש הורים מבוגרים מכיר,
כל שינוי מסתמן גורר בחובו חרדות מהעתיד לבוא.
לא פשוט כלל.

סט חורף הושלם ,
נעלי בית ………

הדילוג משם לכאן , זה קצת כמו פלרטוט …..

כבר שבת שניה שהר לביבות תפוא ׳ נגמרות לפני האוכל ואנחנו עוד לא בדצמבר.

הדיסוננס הכי קשה לי בימים האחרונים זה הלחץ בעבודה מחד, ומנגד המחשבה האינסופית על החטופים והזוועה שהם עוברים.
זה מביא אותי לא פעם להרגשת מחנק פיזית.

חזרתי היום לרוץ אחרי חודשיים של מנוחה לאחר קריעה חלקית בשריר הירך, טייפים לסרגל מאמצים נכון

הבאתי כמו כל יום שישי את אמא לארוחת ערב, הבן הגדול אומר לה , סבתא יש סיכוי שעד סוף השנה תוכלי לחזור הביתה.
אישה בת 84 מפונה מעל שנה מביתה והיא מתקשה להאמין שהיא עוד תזכה לרגע הזה.
כבר לא נשאר מה ואיך לרומם את רוחה.

תמיד לקראת סוף השנה הימים הופכים ארוכים ומלאי תעסוקה.
השנה גם כן , בתוספת דאגה שלא מעט לקוחות מבקשים להפסיק התקשרות כי חיבים לצמצם. ייאשת.

אנטיביוטיקה + ויסקי
שילוב מוצלח בעיני. מה לא?