שנה עברה ופתאום אני מקבלת מלא הודעות שכאלה, מנשים שפותחות את החנוכיה ומראות לי מה הן ביקשו בשנה שעברה
ואפילו צינית שכמוני ממש מתרגשת 🥺

יושבת אצל הספרית, רואה את הרצפה מתמלאת בתלתלים שחורים קצרים ומאבדת נשימה
נזרקת לאותו היום שבו נכנסתי להתקלח, חפפתי, הסתכלתי על הרצפה וכולה הייתה שחורה
באותו הרגע יצאתי, אמרתי לבעלי שהגיע הזמן
ועם הדמעות הזולגות של שנינו נפרדנו ממעט השערות שנשארו לי על הראש

אני שוקלת ללכת להיות תועמלנית. נשבעת
למרות שאין כמעט משרות בלינקדאין, באופן מפתיע

הבנתי מה באפליקציה הזו מעצבן אותי ומקשה עליי להשתמש בה - כשאני נכנסת הוא לא מראה לי את הפיד מהציוץ האחרון שקראתי אלא מהציוץ האחרון שצויץ
אז אני מפסידה מלא
מה הפתרון שלכם לזה? פשוט לגלול למטה עד שאתם מדביקים את הפער?

המוח רץ על 200, כמעט כמו המדינה שלנו
הרבה דאגה סביב - מה יהיה פה ומה יהיה על הילדים שלנו
ובעיקר הבנה, כואבת, שאני לא יכולה לעזוב. ההורים שלי ליטרלי ימותו מצער

אני אורזת מזוודות לטיול
אחי אורז מזוודות ואת משפחתו למעבר לחול
ההורים שלי בחגים - לבד
🥺