בחלומי: אחים לנשק פוגשים את מידברן. מקימים עיר אוהלים קטנה מתחת לגשר יהודית באישון הלילה. מותחים מהגשר צילייה עצומה וחוסמים עם קראוונים את השטח סביב. כיכר החטופים עובר לשם עם המייצגים, השעון והאנשים. בעיקר האנשים והעצרות.
העיר החדשה הזו לא מתפנה עד שהחטופים לא חוזרים או שיפנו אותנו, כנראה בכוח.

זה האירוע עליו תְּכוֹנֵן מדינת יהודה

שירשור שלי ממסטודון. זה יומן קצר או ארוך (תלוי למי) על השבועיים פלוס האחרונים בהם פניתי את הדירה של הורי באילת.
קיבלתי אישור למקבל בין רשתות חברתיות.
tooot.im/@Reef_x/1114...

מה הנוהל לגבי פרסום לינק לשירשור שלי ממסטודון?
לא רציתי לציין כפול...

יום 12: סוף סוף הספקתי לשנרקל קצת, החוף ריק מלבד עוד כמה בודדים, רובם לא מדברים עברית. מעניין מה המעמסה שהם באו לפרוק כאן.
ושבתה מכל מלאכתה אפילו שיום שישי.

זה ממש מוזר להיות בחופש כשכל המדינה ממשיכה כרגיל, טוב לא בדיוק כרגיל כי בכל זאת ישראל.

5 שבועות של סוג של חופש מתחילים עכשיו, כולל משימה שלא בטוחה איך אעמוד בה וזה בלי החות'ים המעצבנים שלא קשורים לכלום...#הום_טאון

לימבו, מרגישה בלימבו אחד גדול. ולא הארטיק.

צריך שם לפרק הזמן הזה בין השעה שמונה בערב לשמונה ושבע דקות בשביל שיהיה אפשר להיכנס למקלחת.

"war. war never changes."

הרגלים ישנים מתים לאט, מנהג מהציפור.
#השורה_שנשארת_אחרי_שהספר_נגמר

אתמול כשנודע על החילוץ של החיילת, איש זר בסופר קרא את הפרסום ופשוט הרים את הראש מהסלולרי שלו במחלקת הירקות ומרוב אושר היה חייב לשתף את הידיעה עם האדם הראשון שראה, אז הוא סיפר לי ושמחנו ביחד ליד המלפפונים. שני זרים.
הבנתי שהשמחה המשותפת לא החזיקה זמן רב.

הביטוי "איזה אושר" טרנדינג בטוויטר. איזה אושר

איך נתקענו עם הטיים ליין הכי אפל שאין בו זומבים?