יו קיפ יוזינג ד'יס וורד "כמעט"...

מעניין אותי, אם יכול להיות שחלק מהסבבה זה בגלל שאת לא גרה פה קבוע? ושאת יודעת שיש לך מקום אחר?

ביידיש: יויך מיט לוקשען

מחכה בכליון עיניים ליום השניים עשר...

בתור מי שגרה בארץ, צר לי לדווח שהחוזה החברתי עם המדינה כבר נפרם. קופת חולים, מערכת הבריאות וביטוח לאומי הם, פחות או יותר, המוסדות הבודדים שעוד עובדים פה לטובת האזרח. שאר המוסדות הממלכתיים, לא כל-כך (אנדרסטייטמנט זו לא מילה).
במישור המוניציפלי עדיין סביר, תלוי איפה גרים.
ממש רואים בעיניים את ההבדל.

גם הוא עולה 3.7.6£.

סבא לא היה קונה לעצמו סתם כך כרטיס לרכבת. זה בכלל לא היה עולה על דעתו. לא בטוחה אם היה יכול או לא, כנראה שלא, תמיד דאג מענייני כסף.
ומבחינתו, זו לא "מתנה", אלא משהו שמגיע לו בתור עובד, כחלק מהסכמי העבודה.
הוא היה שמח בחלקו, אבל בטח שלא עשיר.

נכון, אבל זה אפילו לא היה כסף, אלא ממש כרטיס פיזי לרכבת.

כלכלית, אתה צודק.
אני מתייחסת יותר להיבט הנפשי: סבא לא העלה בדעתו לנסוע סתם כך ליום אחד לחיפה, לטיול או לחופשה. מבחינתו, נסיעה כזו אכן היתה צ'ופר. אצלי, מצד שני, זו אופציה אפשרית, וזה הבדל גדול.

הבנתי נכון? 3,384 $ כל יום רק על החדר?

מבקשת סליחה גם ממך וגם מנתן אלתרמן

ים הדגן מתנועע
(כי זה בירה...)

מעניין

מה, הוא לא שאל מאיפה אתה, וכשענית לונדון, הסביר שהחריף זה ארסנל, והעמבה זה חולצת חוץ של שכחתי איזה מועדון, אולי ווטפורד?

ובכן, זה רק מתבקש כאן

www.youtube.com/watch?v=WIjB...

אבל בשביל מה צריך אותם היום? יש שיטות כל כך יותר נוחות.
בטח גם נורא מבאס לקנות איתם משהו, אם בכלל מוצאים חנות שהמוכרים יודעים לתפעל אותם.

ותיקים מאיתנו יודעים, שדווקא תחנת בני-ברק הייתה התחנה הראשונה שזכתה לשם "תל-אביב-צפון", להבדיל מתחנת "תל-אביב-דרום", ששכנה אז באזור בית הדר

החולצה!

ההלם והתדהמה שנפלו עלי כשהבנתי, שאני זה המתיוונים הרשעים...