כותב סיפורים קצרים שיגרמו לכם להרגיש ולחשוב דברים, לפעמים אפילו לצחוק של 'כן, קטע זה'.
השליח הגיש לי מעטפה חומה, "תחתום פה." הוא התנשף.
קרעתי אותה, בפנים היו חרטות, המון מהן. על דברים שעשיתי, שלא עשיתי, שסתם קרו.
"רגע," רצתי אחריו, "לא הזמנתי את זה!"
הוא כבר היה על הקטנוע. "זה מגיע עם גיל שלושים," הוא צעק מעל רעש המנוע, "תגיד תודה, פעם זה היה בא עם דיסק של שלמה ארצי."
השליח הגיש לי מעטפה חומה, "תחתום פה." הוא התנשף.
קרעתי אותה, בפנים היו חרטות, המון מהן. על דברים שעשיתי, שלא עשיתי, שסתם קרו.
"רגע," רצתי אחריו, "לא הזמנתי את זה!"
הוא כבר היה על הקטנוע. "זה מגיע עם גיל שלושים," הוא צעק מעל רעש המנוע, "תגיד תודה, פעם זה היה בא עם דיסק של שלמה ארצי."
@idanz.bsky.social נשכח בממ"ד. סופי מספרת בדיחות של קומנדר דאטה מתוך פרק של מסע בין כוכבים. בפינת ההיסטוריה האלטרנטיבית: פאוור פוינט, והמופע שהיה מחליף אותה. אז הם דנים מה הם יעשו בהולודק.
את עידן אפשר למצוא בפודקאסט "צופים בין כוכבים" או ב"גיימפאד"
#פודקאסט #הומור
Tiruma.show
@idanz.bsky.social נשכח בממ"ד. סופי מספרת בדיחות של קומנדר דאטה מתוך פרק של מסע בין כוכבים. בפינת ההיסטוריה האלטרנטיבית: פאוור פוינט, והמופע שהיה מחליף אותה. אז הם דנים מה הם יעשו בהולודק.
את עידן אפשר למצוא בפודקאסט "צופים בין כוכבים" או ב"גיימפאד"
#פודקאסט #הומור
Tiruma.show
"אז, איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?" שאל המראיין.
סיגל היססה. היא עצמה את עיניה וניסתה להסתכל קדימה. היא ראתה אש ועשן, אנשים בורחים, מטוסי קרב ורובוטים ענקיים שדורכים על בנייני משרדים. "בתפקיד ניהולי," היא ענתה ופתחה עיניים בחיוך, "מובילה שינויים ברמה הגלובלית."
"אז, איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?" שאל המראיין.
סיגל היססה. היא עצמה את עיניה וניסתה להסתכל קדימה. היא ראתה אש ועשן, אנשים בורחים, מטוסי קרב ורובוטים ענקיים שדורכים על בנייני משרדים. "בתפקיד ניהולי," היא ענתה ופתחה עיניים בחיוך, "מובילה שינויים ברמה הגלובלית."
המוזה שלי דפקה בדלת ב-3 בבוקר, איפור מרוח, שיער מבולגן, וריח של וויסקי זול. "יש לי רעיון גאוני לרומן על ראשית ההתיישבות."
"אני עייף," רטנתי, "תבואי בבוקר."
"בבוקר אני אצל אנגלמן," היא גיהקה, "אתה מקבל שאריות. יאללה, תרשום. הגיבור הוא איכר שמתאהב בתפוח אדמה. זה מטפורי, אתה לא תבין."
המוזה שלי דפקה בדלת ב-3 בבוקר, איפור מרוח, שיער מבולגן, וריח של וויסקי זול. "יש לי רעיון גאוני לרומן על ראשית ההתיישבות."
"אני עייף," רטנתי, "תבואי בבוקר."
"בבוקר אני אצל אנגלמן," היא גיהקה, "אתה מקבל שאריות. יאללה, תרשום. הגיבור הוא איכר שמתאהב בתפוח אדמה. זה מטפורי, אתה לא תבין."
"העולם הוא במה, וכולנו שחקנים, אבל למה הליהוק כזה גרוע?!" התפרץ דני על הקופאית בקולנוע. "אני רוצה משהו עם יותר אקשן," המשיך, "הדמות שלי תקועה בפקקים כבר שלוש עונות." מאז שהתחילו את העבודות בכביש, בקיץ האחרון.
הקופאית לעסה מסטיק באדישות והביטה במסך. "יש לי רק תפקיד של ניצב >>
"העולם הוא במה, וכולנו שחקנים, אבל למה הליהוק כזה גרוע?!" התפרץ דני על הקופאית בקולנוע. "אני רוצה משהו עם יותר אקשן," המשיך, "הדמות שלי תקועה בפקקים כבר שלוש עונות." מאז שהתחילו את העבודות בכביש, בקיץ האחרון.
הקופאית לעסה מסטיק באדישות והביטה במסך. "יש לי רק תפקיד של ניצב >>
הוא עמד מול התרמוסטט, האצבע רועדת קלות על כפתור החץ הקטן. עשרים ושתיים מעלות. זה היה סף השליטה, לא יותר, לא פחות. עשרים ושתיים.
הוא לחץ פעם אחת, למעלה. עשרים ושתיים וחצי.
הוא עמד מול התרמוסטט, האצבע רועדת קלות על כפתור החץ הקטן. עשרים ושתיים מעלות. זה היה סף השליטה, לא יותר, לא פחות. עשרים ושתיים.
הוא לחץ פעם אחת, למעלה. עשרים ושתיים וחצי.
רגל. ועוד רגל. ישר. נדנוד אחיד, קבוע. הראש ריק, המחשבות נשטפו בזרם איטי, רק התנועה, צעד, צעד, ישר. כל הזמן הוא חיפש את זה בעיקולים, בנקודות מפנה. והנה, הכל היה בישר.
הפינה חלפה. לא, לא חלפה, הוא פספס אותה. עכשיו הוא עשר פסיעות אחרי. עשר פסיעות של טמטום מוחלט. >>
רגל. ועוד רגל. ישר. נדנוד אחיד, קבוע. הראש ריק, המחשבות נשטפו בזרם איטי, רק התנועה, צעד, צעד, ישר. כל הזמן הוא חיפש את זה בעיקולים, בנקודות מפנה. והנה, הכל היה בישר.
הפינה חלפה. לא, לא חלפה, הוא פספס אותה. עכשיו הוא עשר פסיעות אחרי. עשר פסיעות של טמטום מוחלט. >>
עידן מתארח אצלנו, ומתאכזב. אנחנו מטיחים בו את השאלון. אנחנו משווים בין דברים שאי אפשר להשוות, כמו כוכבים. עידן מספר על האתגרים שבגידול ילד עם בעיות קשב וריכוז, וסופי ורן פותרים הכל בשתי דקות.
עידן נמצא בפודקאסט "צופים בין כוכבים" או ב"גיימפאד"
#פודקאסט #הומור
Www.tiruma.show
עידן מתארח אצלנו, ומתאכזב. אנחנו מטיחים בו את השאלון. אנחנו משווים בין דברים שאי אפשר להשוות, כמו כוכבים. עידן מספר על האתגרים שבגידול ילד עם בעיות קשב וריכוז, וסופי ורן פותרים הכל בשתי דקות.
עידן נמצא בפודקאסט "צופים בין כוכבים" או ב"גיימפאד"
#פודקאסט #הומור
Www.tiruma.show
סופי גילתה שהיא אישה בלתי נראית, ורן מיד מציע לה להילחם בפשע. בפינת הביטוי העברי, "טעות לעולם חוזר". רן שיחק ב"אינפיניטי ניקי" וחזר עם רשמים, הוא שופך את כולם על סופי. בפירוט ארוך. סופי נכנעת לבסוף, ומבטיחה שהיא תשחק גם, אם הוא רק ישתוק.
#פודקאסט #הומור
Tiruma.show
הוא עמד מול המראה, מושך את הצווארון הלבן. הוא היה קשה מדי, חד מדי. עניבת משי נכרכה סביב צווארו כמו חבל. מלכודת, חשב.
פניה הופיעו במראה, מאחוריו, יפיפיות. היא הניחה על כתפו יד חמה, חייכה אליו, "מתאים לך."
הוא ניסה לנשום עמוק, ולא הצליח. הוא רצה לצעוק, אבל רק לחש, "אני אוהב אותך."
הוא עמד מול המראה, מושך את הצווארון הלבן. הוא היה קשה מדי, חד מדי. עניבת משי נכרכה סביב צווארו כמו חבל. מלכודת, חשב.
פניה הופיעו במראה, מאחוריו, יפיפיות. היא הניחה על כתפו יד חמה, חייכה אליו, "מתאים לך."
הוא ניסה לנשום עמוק, ולא הצליח. הוא רצה לצעוק, אבל רק לחש, "אני אוהב אותך."
שמרי עלינו, סקאלי.
youtu.be/OocRgjXwkyU?...
שמרי עלינו, סקאלי.
youtu.be/OocRgjXwkyU?...
יעל עמדה מול הקופסה המשומנת, אדים עוד עלו ממנה, הבטחה לשובע פשוט. חם, מהיר, כמעט אהבה.
אמיר חייך אליה מצידו השני של השולחן, חיוך עייף, חיוך של גיליון נתונים. "אפשר חתיכה?" שאל.
פיצה אישית, יעל חשבה, לא חולקים. היא הייתה עולם קטן, שלם, עם גבולות ברורים של בצק. >>
יעל עמדה מול הקופסה המשומנת, אדים עוד עלו ממנה, הבטחה לשובע פשוט. חם, מהיר, כמעט אהבה.
אמיר חייך אליה מצידו השני של השולחן, חיוך עייף, חיוך של גיליון נתונים. "אפשר חתיכה?" שאל.
פיצה אישית, יעל חשבה, לא חולקים. היא הייתה עולם קטן, שלם, עם גבולות ברורים של בצק. >>
הוא מצא מפתח על המדרכה, שוכב שם, כאילו מחכה לו. הוא היה עשוי נחושת עמומה, השיניים שלו עקומות ומחודדות. הוא הכניס אותו לכיס, מרגיש אותו שורט קצת בירך. כל היום הוא חשב, מפתח תמיד חייב לפתוח? אולי זה ייצוג של פתיחה אפשרית, אולי הוא ראה יותר מדי פילוסופיה ביוטיוב. >>
הוא מצא מפתח על המדרכה, שוכב שם, כאילו מחכה לו. הוא היה עשוי נחושת עמומה, השיניים שלו עקומות ומחודדות. הוא הכניס אותו לכיס, מרגיש אותו שורט קצת בירך. כל היום הוא חשב, מפתח תמיד חייב לפתוח? אולי זה ייצוג של פתיחה אפשרית, אולי הוא ראה יותר מדי פילוסופיה ביוטיוב. >>
כשהתגלתה השחיתות, תקווה אמרה שיהיה ניקוי אורוות, הוא יפול ואיתו כולם.
כשפרצה המלחמה, תקווה אמרה שיהיה יותר טוב. התעוררנו, לא נרשה שזה יקרה שוב.
כשהתחילו הטיהורים, תקווה אמרה שזה תחילת הסוף. צעד נואש לפני המהפך.
כשלקחו את תקווה, אמרתי שיותר טוב ככה, כל הזמן מזיינת בשכל זאתי.
כשהתגלתה השחיתות, תקווה אמרה שיהיה ניקוי אורוות, הוא יפול ואיתו כולם.
כשפרצה המלחמה, תקווה אמרה שיהיה יותר טוב. התעוררנו, לא נרשה שזה יקרה שוב.
כשהתחילו הטיהורים, תקווה אמרה שזה תחילת הסוף. צעד נואש לפני המהפך.
כשלקחו את תקווה, אמרתי שיותר טוב ככה, כל הזמן מזיינת בשכל זאתי.
המסוע נעצר, האורות המסתובבים כבו. הוא הסתכל שוב על המזוודות הבודדות שהיו על המסוע, מיותמות. למה, בעצם, שלא יקח אחת מהן? מה ההבדל? בכולן יש בגדים, כלי רחצה. על כולן יש פתק עם כתובת. וזה עדיף על להיות כאן, לבד, חסר מזוודה. הכל עדיף על זה.
המסוע נעצר, האורות המסתובבים כבו. הוא הסתכל שוב על המזוודות הבודדות שהיו על המסוע, מיותמות. למה, בעצם, שלא יקח אחת מהן? מה ההבדל? בכולן יש בגדים, כלי רחצה. על כולן יש פתק עם כתובת. וזה עדיף על להיות כאן, לבד, חסר מזוודה. הכל עדיף על זה.
הן ישבו במאזדה 3, השקיפו על מכתש רמון.
"יפה כאן." אמרה טליה.
"באבו אבוהו יפה כאן." אמרה לירז.
הן חיכו לשמוע מסוק משטרה, קולות של ניידות, אבל רק הרוח נשבה.
"רוצה להתנשק?" טליה שאלה, "ואז לנסוע מעבר לצוק ביחד?"
לירז חשבה רגע. "בואי רק נתנשק."
הן ישבו במאזדה 3, השקיפו על מכתש רמון.
"יפה כאן." אמרה טליה.
"באבו אבוהו יפה כאן." אמרה לירז.
הן חיכו לשמוע מסוק משטרה, קולות של ניידות, אבל רק הרוח נשבה.
"רוצה להתנשק?" טליה שאלה, "ואז לנסוע מעבר לצוק ביחד?"
לירז חשבה רגע. "בואי רק נתנשק."
בתמונה הזו, 'אמא'. מצולמת אמו המבוגרת של הצלם מיד אחרי שסיפרה לו סוד מנעוריה. רגע של חשיפה רגשית טהורה. לצערנו, התאורה הייתה חלשה והוא השתמש בפילם שפג תוקפו.
כאן, 'רגע המפנה'. זו תמונה שצולמה בשיא הקריירה, רגע לפני ההתפטרות. היא מכילה את כל החרטה וההבנה של חיים שלמים. >>
בתמונה הזו, 'אמא'. מצולמת אמו המבוגרת של הצלם מיד אחרי שסיפרה לו סוד מנעוריה. רגע של חשיפה רגשית טהורה. לצערנו, התאורה הייתה חלשה והוא השתמש בפילם שפג תוקפו.
כאן, 'רגע המפנה'. זו תמונה שצולמה בשיא הקריירה, רגע לפני ההתפטרות. היא מכילה את כל החרטה וההבנה של חיים שלמים. >>
רן מתלונן על אפלייה קשה: לא מזמינים אותו לחינות; סופי טוענת שהבעיה היא בחוש האופנה שלו. סופי מספרת בדיחת בננה, והשיח מחליק במדרון. מאזין שואל איזה שירים לא מקובל להשמיע בהלוויה, באנו מוכנים עם רשימה מהבית. רן גורם לסופי לאכול פיצה עם אננס בשידור.
#פודקאסט #הומור
המכתב של יוני מכיתה ג2 היה מונח שם, מצהיב וסגור. ההורים שלו עזבו את הארץ, ואחרי היום האחרון שלו בבית הספר היא מצאה את המכתב בתיק שלה. הוא ידע. אין לה מושג איך, אבל הוא ידע. אף אחד לא היה שם, על הגג. כולם אמרו שזו תאונה, אבל יוני ידע. עשרים שנה המכתב נשאר סגור, >>
המכתב של יוני מכיתה ג2 היה מונח שם, מצהיב וסגור. ההורים שלו עזבו את הארץ, ואחרי היום האחרון שלו בבית הספר היא מצאה את המכתב בתיק שלה. הוא ידע. אין לה מושג איך, אבל הוא ידע. אף אחד לא היה שם, על הגג. כולם אמרו שזו תאונה, אבל יוני ידע. עשרים שנה המכתב נשאר סגור, >>
השקט במשרד היה מחריש אוזניים, שקט של פקידים שראו את החדשות. הוא ישב מאחורי שולחן העץ המבריק, וניסה לאתר את הנקודה בה הכל החל להידרדר ככה. האם זו הייתה ההצעה הראשונה? חתימה קטנה על אישור. זה אפילו לא היה שוחד במובן הטהור, זו הייתה טובה לחבר של חבר. עניין פעוט, פרוצדורלי. >>
השקט במשרד היה מחריש אוזניים, שקט של פקידים שראו את החדשות. הוא ישב מאחורי שולחן העץ המבריק, וניסה לאתר את הנקודה בה הכל החל להידרדר ככה. האם זו הייתה ההצעה הראשונה? חתימה קטנה על אישור. זה אפילו לא היה שוחד במובן הטהור, זו הייתה טובה לחבר של חבר. עניין פעוט, פרוצדורלי. >>
"שבי." אמר הרב-מגוס. המילה הזו נסכה בה תקווה אדירה. מכשפים וידעונים כבר הסתכלו על הקמע, הנידו בראשם ושילחו אותה. "למה את רוצה לדעת על הקמע?" >>>>
"שבי." אמר הרב-מגוס. המילה הזו נסכה בה תקווה אדירה. מכשפים וידעונים כבר הסתכלו על הקמע, הנידו בראשם ושילחו אותה. "למה את רוצה לדעת על הקמע?" >>>>
גם הלילה חלמתי שאני הולך בגשם. קמתי והסתכלתי על הצד הריק של המיטה. הילדה רצתה שאני אסיע אותה, ולא היה לי כוח להתווכח.
בדרך חזרה טרייסי צ'פמן שרה "מותק, אפשר לחבק אותך הלילה?" הרגשתי מחנק, וידעתי שאם רק ירדו כמה טיפות, לא אחלום על הגשם שוב. אבל השמיים נשארו כחולים ואטומים.
גם הלילה חלמתי שאני הולך בגשם. קמתי והסתכלתי על הצד הריק של המיטה. הילדה רצתה שאני אסיע אותה, ולא היה לי כוח להתווכח.
בדרך חזרה טרייסי צ'פמן שרה "מותק, אפשר לחבק אותך הלילה?" הרגשתי מחנק, וידעתי שאם רק ירדו כמה טיפות, לא אחלום על הגשם שוב. אבל השמיים נשארו כחולים ואטומים.
הם שכבו שם, מפוזרים. פלסטיק ירוק ושבור. הרגל של סרג'נט פוקסמן נשברה בבסיס הברך. ראשו של לוטננט טרופר ניתק לחלוטין.
היא עשתה את זה בכוונה, היא ידעה כמה הם חשובים. זה נזק בלתי הפיך להרתעה.
בצעד שקול ניגשתי אל חדרה. שקט. ממוקד. בית הבובות הלבן ניצב שם, נכס אסטרטגי. >>
הם שכבו שם, מפוזרים. פלסטיק ירוק ושבור. הרגל של סרג'נט פוקסמן נשברה בבסיס הברך. ראשו של לוטננט טרופר ניתק לחלוטין.
היא עשתה את זה בכוונה, היא ידעה כמה הם חשובים. זה נזק בלתי הפיך להרתעה.
בצעד שקול ניגשתי אל חדרה. שקט. ממוקד. בית הבובות הלבן ניצב שם, נכס אסטרטגי. >>
אפילו לא שמתי לב שיש שם תור, כל כך מיהרתי לפגישה, עניין דחוף. וההוא בכלל לא שם לב, נראה מטייל, חולם. לצעירים האלו שם יש עוד שנים לשרוף, זה רק יחזק להם את האופי. והזקנה שמאחור? היא כבר פיתחה סבלנות ברזל, זה קטן עליה. אני עמדתי בהרבה תורים בחיי, חיכיתי מספיק, עכשיו תורי. >>
אפילו לא שמתי לב שיש שם תור, כל כך מיהרתי לפגישה, עניין דחוף. וההוא בכלל לא שם לב, נראה מטייל, חולם. לצעירים האלו שם יש עוד שנים לשרוף, זה רק יחזק להם את האופי. והזקנה שמאחור? היא כבר פיתחה סבלנות ברזל, זה קטן עליה. אני עמדתי בהרבה תורים בחיי, חיכיתי מספיק, עכשיו תורי. >>