זה לא מאד עוזר, אבל הבת שלי הייתה בהרצאה שלך בבית השחמט, מאד התלהבה, חזרה עם הפרוספקט הביתה ומיד דרשה שנזמין לה מההוצאה שישה ספרים.

דרקון הוד מלכותו, עיר של עצמות וסיימון סנואו. אני מניחה שיש עוד, אבל אולי לא בפרופיל גבוה, כי לא עולה לי לראש.

אמת דיברת.

אין כזה. אני הייטרית בנשמה.
bsky.app/profile/yaar...

אני חשבתי שזה יופימיזם לסקס, אבל אני מקבלת את הפרשנות שלך.

ה... התחרו...? זה מה שהסצנה הזאת הייתה?

זאת הבעיה 🙁 כל הפאנגירלז שאני עוקבת אחריהן בטאמבלר קמו יום אחד והחליטו שזה הדבר היחיד שהן מפרסמות עליו מעכשיו ולנצח. זאת גם הסיבה היחידה שצפיתי בסדרה, זה כבר הרגיש כמו לחץ חברתי בואך בולינג.

גוללת בטאמלבר ומגיבה בראש שלי על כל תמונה מהסדרה "הוא לא כזה חתיך, התנוחה הזאת לא כזאת סקסית, הסצנה הזאת לא כזאת מרגשת, הקונפליקט הזה לא כזה מעניין, הוא לא שחקן טוב, הם משעממים ביחד" וברוך השם יש לי הרבה תמונות לגלול עליהן כי כולם מאוהבים בסדרה חוץ ממני.

את צודקת ואל תאמיני למי שאומר שבסדרה זה יותר טוב.

חבל שקיפ לא לקח את העצה שלך 🙁

אתה מזועזע, אבל תחשוב על זה שכשג'וס ווידון התגלה כבן אדם נורא, אני הייתי הגיקית היחידה בעולם שלא היה לה אכפת, אז שווה את זה בעיניי.

לא ראיתי באפי כבר עשרים שנה אז קשה לי להגיד, אבל לא חושבת שחשבתי שהיא סדרה טובה מאז שהייתי בת 10 🤷🏾‍♀️

זה סיפור פשוט, כי הוא אמור להתאים לפרק אחד, אבל יש לפרק מבנה טוב, רואים מה הם מוצאים אחד בשני, יש קונפליקט הגיוני (מקדישים זמן להסביר מה החשיבות של הוקי בחיים של סקוט ולמה הוא לא יכול לצאת מהארון), ובכללי פשוט הייתי בעדם.
וחוץ מזה סקוט מאד חתיך, שזה גם עוזר.

אני חושבת שעוד תקציב היה משפר משמעותית את הסדרה. עם קצת יותר זמן, לא כל ההתחלה הייתה מלאה קפיצות זמן, והיה לי יותר קל להקשר לדמויות. ואולי אפילו היה אפילו תקציב לאיזה משחק הוקי, מי יודע.

‬
הם חד משמעית יותר טובים מהפרקים הראשונים, וזה שאין קפיצות בזמן ממש עזר. אבל בשלב הזה כבר לא הייתי מספיק מחוברת רגשית לשיין ואיליה כדי שיהיה לי אכפת. זה כאילו אמור להיות סיפור אהבה אפי שנמשך על פני עשור, אבל פרק 5 הרגיש כמו הדייטים הראשונים שלהם, אז כל המשקל האפי עבר לי מעל הראש.

זה חבל שהוקי לא שיחק תפקיד בסדרה. הם אומרים שהוקי חשוב להם, אבל לא רואים אותם קורעים את עצמם באימונים או שבורים מהפסד. הם די מהר מגיעים לפסגה וזהו. או פתאום בפרק האחרון הסדרה נזכרת שיש להם תדמית של יריבים, אבל תכלס זה בקושי מופיע לפני כן. אני אמורה להאמין שהכל שווה הקרבה בשביל הוקי, אבל למה בעצם.

זה פשוט גורם לי לפתח אדישות. נגיד יש איזה רגע בסדרה שעובד, ואני נמצאת בתוכו ומרגישה מה שהדמות אמורה להרגיש, ואז במקום להמשיך אותו ולהעמיק את הרגשות שלי, בום, קפצנו שנתיים. אז רגע, מה הדמות מרגישה עכשיו? מה אני אמורה להרגיש עכשיו? עדיין אכפת לי? עברנו הלאה? זה מתיש.

חד משמעית. זה לא נמתח על פני עשור, יש שם קונפליקט שאיננו "אנחנו לא מדברים אחד עם השני", הם חמודים אחד לשני ובאופן כללי, ההתנהגות שלהם מובנת אפילו כשהיא לא מושלמת, ובגדול הייתי בעדם ורציתי שיילך להם.