The annual SFRA conference can be a good option (and it recently extended its submission deadline to Nov. 20th)
Last year's theme was queer and trans futurity, and these are still listed as suggested topics for 2026
sfra.org/conferences/...

ובעצם אני לא באמת זוכרת את היום הראשון ללימודים של אותה שנה. אני לא זוכרת מה חשבתי ומה הרגשתי אז, או מי הייתי אז. אבל אני יודעת שאני כבר לא שונאת התחלות חדשות
3/3

ואולי הידע שלי עכשיו על מה שקרה בהמשך השנה – על המאבק שלנו נגד הוצאת הספרים הגאים מבית הספר, על הספרנית שהפכה לקראש ואז למושא שברון-הלב ואז למנטורית שלי – צובע את הזכרון אחרת. אולי האהבה הגדולה הזאת, שהתערבבה לי עם הניסיון הראשון באקטיביזם ובעוד כל כך הרבה דברים חדשים אחרים, מטילה צל על המציאות.
2/3

הסיפור הזה הוא אחד הדברים שהכי רודפים אותי לאורך השנתיים האחרונות, ולתחושתי בשיח הציבורי הוא (והזעם שהוא לפחות מייצר אצלי) מודחק ונמחק. אז אני איתך בשוק מהסרט הזה, אבל אולי זה עוד חלק מהמחיקה. דווקא לדבר על משהו אבל באופן שמתרץ ומנרמל אותו

וואו. אבל האמת שלא ריפררתי לתנ"ך אלא לטיילור סוויפט

*הדגש צריך להיות על התחושות וכו'

אבל זאת יכולה גם להיות דרך מדהימה להנכיח את השבעה באוקטובר ואת הטראומה בלי לכתוב את הדבר האמיתי. ואז לדעתי צריך להיות על התחושות והמחשבות של הדמויות על מה שקרה, שיכולות להיות מאוד דומות לתחושות של כולנו למרות שחווינו דברים אחרים. ולפרט על מה תכלס קרה להם מעט, רק מספיק כדי שנבין שזה לא השבעה

מבינה את החשש שזה יובן כמזלזל, אם זה ייכתב בצורה שמרגישה קלילה מדי, כאילו מצחיקה. אני לא אומרת שככה את כותבת את זה, אבל זה עלול לצאת רע אם הווייב הוא: חשבתן שזה זה אבל הא, זה לא! זה משהו בדיוני, פנטסטי, מעניין/מגניב >>

(מי שמזהה את הרפרנס שעשיתי כאן בלי בושה, שתגיד!)

זאת היא שנסעה מרחקים והתעקשה ושכנעה אותו ללמד אותה, לעבוד איתה. במשך תריסר שנים היא בנתה את היכולות שלה, ביקעה את עורה, ושיכללה את האור המהבהב שטפטף מהסדקים. עד שהוא הפך לפרוז׳קטור, ללהביור.
3/3

"תמצאו לכם מגדלור אחר," היא מלמלה, אבל עם המילים יצא מפיה עוד אור, ועוד ועוד אנשים נמשכו אל הזוהר הפרוע הזה. היא ידעה שזה חסר תוחלת. והיא ידעה גם שכל זה כן היה בשליטתה, אחרי הכל. זאת היא שחיפשה את המכשף שילמד אותה להשחיז את כוחה.
2/3

האישה עם האודם האדום לקחה את התיק ונכנסה איתו אל האוטו האדום, ומיד הניעה, עשתה רוורס, הסתובבה, ונסעה אל היציאה. רותם נשארה קפואה במושב הנהג עם הדלת פתוחה, רגל אחת שלופה החוצה. היא לא העזה לנוע. בפה יבש, היא נזכרה להתחיל לספור.

4/4

רותם הוציאה רגל החוצה, אבל האישה עצרה אותה. היא עמדה קרוב עכשיו.
"לא, לא, אל תזוזי."
רותם המשיכה לשבת, והאישה שמעליה רכנה קדימה. רותם הריחה את הבושם שלה, ואת הנשימה המתקתקה.
"אל תזוזי," היא אמרה לה שוב ולקחה את התיק. "תישארי ככה. תספרי עד אלף."

3/4

היא נסעה קרוב יותר, וראתה שגם האודם שלה היה אדום, ובוהק. התרגשות מהולה בפחד התגנבה לתוך החזה שלה, מתפתלת לצד הדופק המואץ ממילא. היא הגיעה לקצה, חנתה את הרכב, דוממה מנוע. לקחה את התיק מהמושב לידה ופתחה את הדלת.
"רותם?" האישה עם האודם לא חיכתה שהיא תצא מהמכונית.
"כן."
"הבאת את זה?"

2/4

www.youtube.com/live/y7ysB8K...

אההה, קייל ורוחליו הם עוד חתולים! (או חיות אחרות?)
עכשיו אני לא מבינה איך לא הבנתי את זה קודם אבל בקריאה ראשונה פשוט חשבתי שיש כאן עוד אנשים, ובאמת הייתי קצת מבולבלת

שרה עצרה והסתובבה, אבל היא לא ראתה את מדליין. במקום ממנו מכות הפטיש שלה המשיכו להדהד היה מין ערפל שכיסה את הכל.
"מדליין," היא אמרה, אבל מדליין לא שמעה אותה. "אולי –" אבל ענן האבק הסמיך התרחב והתחיל לכסות גם את שרה, והיא כבר לא הספיקה להציע לה לעצור, לבדוק מה קורה כאן, להגיד לה ש...

3/3